סקירה: Jump Force היא אכזבה עבור חובבי משחקי לחימה וחובבי אנימה כאחד

נבדק ב-Xbox One

כעמוד התווך הגדול ביותר של תעשיית המנגה והאנימה, Shonen Jump הוא סמל בכל העולם עבור מעריצי המדיה הפופולרית ביותר ביפן. זו תופעה תרבותית; זיכיונות אייקוניים כמו דרגון בול, נארוטו ו-My Hero Academia מגיעים כולם מהמו"ל האחד הזה. עם התפשטות כה רחבה של דמויות עם האישיות, הרקע וההיסטוריה שלהן, משחק המבוסס כולו על הזיכיון הזה בן עשרות שנים צריך להיות ראוי ל-IP. למרבה הצער, Jump Force לא ראוי.

Jump Force מרגיש כרגע כמו מאמץ של מיליוני דולרים לדחוף כמה שיותר נכסים של Shonen Jump למוצר אחד. זה מעשה מובהק של פיצוי; במקום ליטוש ועדינות, אתה מקבל כמות אופי. ודמויות שתקבלו, יש כאן שלל שלם שלהן: קנשירו מאגרוף כוכב הצפון, Jotaro Kujo (ודיו) מההרפתקאות המוזרות של JoJo והדמויות הברורות של נארוטו, אקונומיקה ודרגון בול. רוב הדמויות שאינן נתפסות כרגע בלימבו רישוי נוכחות כאן.

זו חריגה שעם יותר מ-40 דמויות אייקוניות שכבר נמצאות בסגל המשחק, Jump Force מתמקדת יותר בלספק לך אווטאר ייחודי לשחק בתור. באותו אופן כמו Dragon Ball Xenoverse, מוטל עליך ליצור גיבור משלך. כשאתה ממשיך דרך הנרטיב המחוצץ של המשחק, חותך העוגיות, תוכל ליצור אינטראקציה עם כל הדמויות שאתה מכיר ואוהב, להשתמש במהלכים הקלאסיים שלהן כמו שלך ואפילו לערבב ולהתאים את הבגדים שלהן.

למרות שזה בסדר גמור, Jump Force מקמצן על היבטים מרכזיים של התאמה אישית של דמויות. במקום לאפשר לך לקחת כל מהלך של דמות שתרצה עבור שילובי ברירת המחדל שלך, יש לך בחירה בין שלוש: התקפות מהירות, התקפות איטיות וצורת ביניים. אין יסודות מבוססי חרב, אין רובים, אין גפיים נמתחות - כל דבר מגניב מואצל למהלכים מיוחדים.

עוד יותר מוזרה היא הדרך שבה Jump Force גורם לדמות שלך להיראות כאדם החזק ביותר שמישהו ראה אי פעם. למעשה, נראה שמספר הגיבורים של המשחק קיימים רק משתי סיבות: סחירות וכדי לגרום לדמות שלך להיראות מגניבה יותר. בשלב מוקדם, אתה מצליח להחזיק מעמד מול נבל דרגון בול פריזה כשאפילו גוקו לא הצליח. זמן לא רב לאחר מכן, במהלך מפגש אימון עם Shiryu של Saint Seiya, אתה מסמן את המגן ה"בלתי חדיר" שלו כביכול. אתה עשית את זה! אתה בטח כל כך מגניב!

עם כל כך הרבה דמויות מעניינות, זה נראה טריוויאלי להכניס דמות מותאמת אישית לתערובת. אתה יכול להילחם טוב יותר מכל אחד מהגיבורים האמיתיים, אתה הטוב שבטובים. בינתיים, בפינה, אלוהים ממש מתכווץ כשאתה שובר את פניו.

זה יעזור אם המשימות והתרחישים שהקליפת של הדמות שלך השתתפה בהם היו כמעט מהנים, אבל הם לא. כל משימה מורכבת מאותם כמה שלבים. אומרים לך שיש הפרעה, אתה טלפורט פנימה, אתה נלחם ואז אתה הולך הביתה. לפעמים, תצטרך להילחם פעמיים או שלוש. כל זה מוקף בדיאלוג גנרי, קטעי קטעים נמוכים להחריד, ואנימציה איומה. קרבות הבוס מרובי המשתתפים מעוררי הכבוד של Dragon Ball: Xenoverse 2 לא ניתן לראות כאן - זה פשוט אותו דבר שוב ושוב.

הלחימה בפועל לא רעה, רק לא מלוטשת. בדומה ל-Xenoverse, יש לך קומבינות אוטומטיות בסיסיות, ארבעה מהלכים מיוחדים, מצב התעוררות בעל עוצמה גבוהה ודרך להגדיל במהירות את היריב שלך. זה סגנון שלם על פני חומר. שפע של אפקטים שלאחר עיבוד ואפקטים של חלקיקים ממלאים את המסך בכל שנייה. קשה לראות מה קורה, וברגע שתגיעו אפילו עשר שעות, בקושי יהיה אכפת לכם.

משחק Jump Force לפרקי זמן ממושכים מרגיש כאילו אתה עובר את התנועות. לאחר שתתחיל להתמודד עם כמה מהטכניקות ה"מתקדמות" יותר בארסנל שלך, לא תיתקל באתגר גדול. זה אוסף ה-Best Bits אם כי עם ה-OC של העורך מוכנס רק בשביל חרא וצחקוקים. יש כאן מעט מאוד מה לאהוב.

Jump Force הוא לא משחק ששווה לשחק אלא אם הוא עונה על שני קריטריונים: אתה באמת בעניין של כל ייצוגי האנימה שלו ותוכל למצוא אותו בזול למדי. במחיר של 60 דולר, Jump Force היא פרשנות איומה של המוציא לאור החתימה של תעשיית האנימה.