סקירה: Sinner הוא מהלך בוס מאכזב בהשראת הנשמות

סמל זמן קריאה 4 דקות לקרוא


קוראים עוזרים לתמוך ב-MSpoweruser. אנו עשויים לקבל עמלה אם תקנה דרך הקישורים שלנו. סמל טיפים

קרא את דף הגילויים שלנו כדי לגלות כיצד תוכל לעזור ל-MSPoweruser לקיים את צוות העריכה קראו עוד

נבדק ב-Xbox One

זה דורש הרבה מאמץ כדי לנסות להיות שיבוט נשמות. מסדרת הארדקור Metroidvania של תוכנה הגיעה והלכה, אבל זה לא מנע זרם אינסופי של יורשים והומאז'ים מלמלא לעתים קרובות את החור שנותר מהעזיבה של Souls. Sinner: Sacrifice for Redemption הוא מחווה אחת כזו עם הבדל עיקרי אחד: זה גם משחק בוס.

קרבות הבוס של נשמות הם בעצם הקרם-דה-לה-קרם של בוסי משחקי וידאו. הם לוקחים את כל מה שאתה לומד מדחיפת השבילים המפותלים של עולם העל המורכב של המשחק ובוחנים אותך עד קצה גבול היכולת. חלקם קלים, חלקם קשים, חלקם מה שאנו יכולים לתאר רק כ"מגה-צ'יז", אבל המשחקים האלה הופכים את הבוסים לגולת הכותרת ולמשהו לשאוף אליו.

[shunno-quote align "left"]הקרב של Wrath הוא הגרוע ביותר ששיחקתי מזה זמן רב[/shunno-quote]

מלבד קטע הדרכה קטן, יש רק קרבות בוס שניתן למצוא בסינר, ולא כולם טובים במיוחד. למעשה, חלקם גרועים למדי. יש בסך הכל שמונה בוסים: שבעה חטאים קטלניים ועוד קרב בוס מאכזב אחרון. לכולם יש גימיקים ייחודיים משלהם, למרות שרבים מהם שואבים השראה רבה מבוסים מסדרת Soulsborne.

ליידי אונוק ואינוק של Envy הם בעצם אורנשטיין וסמאג. התאווה, שעם המוות ממש מתפוצצת לשפיכה, מתרחשת בבילוי של האגם של רום עם התקפת קרח דומה מאוד בשלב השני שלה. חמדנות חוזרת אל המפרצת שהיא בלייטאון. הבוס היחיד שמרגיש ייחודי ומוחלט לגמרי הוא Wrath, שהסחפות המוות המיידיות, ההתנגשות המביכה וגבולות הזירה העלובים הופכים בקלות את הקרב שלו לגרוע ביותר ששיחקתי מזה זמן רב.

לא עוזר אם כך שהקרב של סינר לא מרגיש מצוין בהשוואה למתחרים שלו. Souls, Nioh ו-The Surge מרגישים כולם כבדי משקל ומלאי אנרגיה, אבל הפעם יש תחושה יוצאת דופן של חוסר משקל שמיוחסת לכל חתך של התקפה. פריטים, במיוחד, מרגישים אנמיים במיוחד, למרות שכשעצלן נדהם מהשלכת החנית, זה מרגיש טוב יותר מבעבר.

רק כמחצית מקרבות הבוס של סינר מהנים לשחק בהם. הגאווה, שהייתי אומר שזוכה בפרס של המפגש הקל ביותר במשחק, היא פשוטה ומהנה ובעלת עיצוב מעניין, אם כי לא מעניין כמו שגרגרנות שהעיצוב והקרב מנצחים אותו בהפרש ניכר. ההומאז' של אורנשטיין וסמאוג בקנאות גם רואה את אחד העיצובים המלוטשים ביותר במשחק עם שתי נשים שהייתי מחזיק בה בשמחה דמויות.

המשיכה העיקרית של המשחק מחוץ לבוסים שלו היא במערכת שלו להיות משחק מגה מן הפוכה. בעוד שבפלטפורמה של Capcom אתה מצטייד בכלי נשק ושדרוגים לאורך המשחק כדי להפוך לעוצמתיים יותר, סינר רואה אותך נחלש יותר עם הזמן עם עוד ועוד ביטולי הגנה שמתווספים כשאתה מכפר על חטאי אויביך. כל דבר, החל מקריסה כשנגמר לך הסיבולת ועד להפחתת מספר הפעמים שאתה יכול לרפא גורם לך להיות שברירי פיזית בכל קרב הקרוב. זה נושאי אבל לא מספק, ואתה לא מרגיש שהאויבים שלך מתקשים בהדרגה להילחם אלא יותר שאתה זוכה ליחס לא הוגן. עם זאת, זה ייחודי.

חוטא מרגיש שהוא היה מרוויח רק מעוד כמה חודשים בתנור. זה לא שקרבות בוסים צריכים להיות מעובדים מחדש לחלוטין, יותר-כל כך לצבוט ולצחצח. גם כשזה מגיע לקרב הצף, אפשר היה לעזור לו עם קצת יותר כשרון ואפקטים קוליים יותר מהגרסה המרוככת שקיבלנו.

Sinner: Sacrifice for Redemption הוא הומאז' מעניין והגון לסדרת Souls, אבל מה שזה לוקח מיוצר הז'אנר המפורסם זה לא מחזיר שום דבר מעניין. זה כל הזמן לוקח, אבל לא מחזיר כלום. זה עותק מאכזב של משחק שלא היה צורך להעתיק.

עוד על הנושאים: אינדי אחר, חוֹטֵא, סנאי: קרבן לגאולה